זרימות שיחה

כתיבת הודעות ניסיון חוזר ומכסה

כל מכסת ניסיונות צריכה הארכה ויציאה אמיתית — העורך הופך את שתיהן לברירת מחדל, לא לאפשרות שכותב צריך לזכור.

מאת צוות קו פורסם 1 דק׳ קריאה

זהו העורך היחיד בבונה הזרימות שבנוי סביב כלל WCAG יחיד: כל מכסת ניסיונות ומועד שלב חייבים להציע הארכה, כי מועד קבוע בלי דרך יציאה הוא כשל תזמון — ובדיוק זה הבאג שהיה בדפוס שממנו סוג הצומת הזה הוכלל (שלושה ניסיונות והשיחה נסגרה; עשר דקות והטופס נמחק בשקט).

שלוש דרכים שבהן קשה להגיע כאן לצורה השבורה

  1. להארכה אין פקד מחיקה. זו לא סעיף אופציונלי שאפשר לקפל — היא מצוירת כחלק קבוע מהמכסה, כשקריטריון ההצלחה מצוין ממש לצדה, והשדה הבסיסי הוא חובה בקוד ולא רק מומלץ בממשק.
  2. ברירות המחדל כבר תואמות. כותב שאף פעם לא פותח את הפאנל הזה עדיין משגר שני מענקים של שלושה ניסיונות ואזהרה של שתי דקות, כי ברירות מחדל סבירות הן מה שמכסה ריקה מתחילה בו.
  3. ערך ניווני חוסם פרסום. קביעת אפס ניסיונות היא אותו כשל בדיוק שנכתב במקום שמערכת הטיפוסים לא יכולה לתפוס — כך שהוא נתפס במקום זאת כאבחון חוסם, המוצג על השדה עצמו, על הצומת, ושוב על כפתור הפרסום.

התייחסו לברירות המחדל המובנות כאל רצפה, לא כאל נקודת התחלה לצמצום לטובת שלב "פשוט". הן כבר משקפות שיקול דעת של בדיקת נגישות בפועל — ירידה מתחתן היא איך שהבאג המקורי חוזר.

בחירת יציאה

כל מכסה צריכה יציאה אמיתית, ובמכוון אין "סיום" ריק בין הבחירות:

  • העברה לנציג — לאדם.
  • מעבר לצומת — למקום אחר באותה זרימה.
  • סיום עם חלופה מוצהרת — סוגר את השיחה, אך רק בצירוף אמירה לתושב בדיוק לאן ללכת במקום.

מבוי סתום ללא צעד הבא אינו אחת האפשרויות — סגירת שיחה בלי לומר לאן ללכת היא לא משהו שהעורך הזה מאפשר לכתוב.

כשבוחרים "סיום עם חלופה מוצהרת", ציינו משהו ספציפי — מספר טלפון, טופס בשם משלו, מחלקה. "נסו שוב מאוחר יותר" הוא מבוי סתום בתחפושת של מילים אחרות.