בניית צעד טופס, עם ולידציה אמיתית

צומת טופס הוא סוג הצומת הכבד ביותר בשפת הזרימה, כי הוא בעצם כמה החלטות בבת אחת: אילו שדות, באיזה סדר, איך הם נראים בכל גודל מסך, וכמה זמן יש לתושב לסיים. הסטודיו מפצל אותו לשלוש כרטיסיות בדיוק כדי שההחלטות האלה יפסיקו להתחרות על אותו מקום.

מבנה: אילו שדות, באיזה סדר

הוסיפו שדות אחד בכל פעם. לכל שדה יכולים להיות תנאים משלו (הצג שדה זה רק אם תשובה קודמת הייתה X), תבנית ולידציה, ו — המקרה ששווה להכיר במיוחד — מקור אפשרויות (option source): הבחירות של שדה יכולות להגיע מקריאה ליכולת ולא מרשימה קבועה.

תצוגה מקדימה: איך זה בפועל נראה

כרטיסיית התצוגה המקדימה מרנדרת את הטופס בשלושה רוחבים — 360, 600 ו-900 פיקסלים — באמצעות אותו מהדר שהווידג'ט החי משתמש בו, לא קירוב שלו. אם תווית שדה נשברת בצורה מוזרה או רשימת אפשרויות בורחת מהקצה ברוחב טלפון, כאן תתפסו את זה לפני שתושב יתפוס.

תזמון: הכרטיסייה שנושאת את המשקל האמיתי של הפרסום

זה הדדליין ומכסת הניסיונות — והיא הכרטיסייה שלמחבר יש הכי פחות אינסטינקט לפתוח, וזו בדיוק הסיבה שספירת השגיאות שלה מוצגת על הכרטיסייה עצמה ולא קבורה בתוכה.

הכלל מאחוריה: כל מכסת ניסיונות ודדליין צעד חייבים להציע הארכה. דדליין קבוע בלי דרך להאריך אותו נכשל בקריטריון ההצלחה של תזמון ב-WCAG 2.2 ישירות, וזה דפוס אמיתי שהפלטפורמה הזאת בחרה במפורש שלא לחזור עליו. אם לצעד הטופס שלכם יש דדליין, הוא זקוק לנתיב הארכה מוצהר לפני שהוא יכול להתפרסם — לא כמדיניות שהסטודיו המציא לשם עצמו, אלא כי טופס מתוזמן בלי דרך החוצה הוא כשל נגישות שגוף ציבורי לא יכול להוציא לאור.

שליחה

תווית השליחה היא מפתח תרגום משלה, נפרד מההנחיה — הגדירו אותה כש"שלח" הוא לא המילה הנכונה למה שהטופס הספציפי הזה בעצם עושה (הזמנה, בקשה, אישור). ברגע שכל שדה מתקיים ולכרטיסיית התזמון אין שגיאות, צומת הטופס מוכן לשבת בזרימה מפורסמת.