תצוגה מקדימה של יכולת בדיוק כפי שהמודל רואה אותה

כל לשונית אחרת במסך הפירוט של יכולת מציגה מה שמעצב כתב. לשונית הכלי מציגה מה שבאמת הודר — עבור עיר ספציפית אחת, בסביבה ספציפית אחת — וההבחנה הזו היא כל הסיבה שהמסך הזה קיים.

שתי צורות של אותה עובדה

תצוגה מעוצבת מפרקת את תיאור הכלי המהודר לשורות המבניות שלו — תקציר, "מתי להשתמש", "מתי לא להשתמש", אזהרת כתיבה במקום שרלוונטית, שורת "לא זמין מהעירייה הזו" עבור כל שדה שספק באמת לא יכול למלא, התוספת הפרטנית של העירייה, הבחנה — בסדר הקבוע של המהדר עצמו, כי הסדר הזה הוא חלק מהחוזה עם המודל וגם עם טביעת האצבע. לצידה יושב ה-JSON הגולמי — ממש הבייטים שנמסרים לפרמטר הכלי של המודל, בלי שחזור, בלי ניסוח מחדש. כשהשניים צריכים להתאים בדיוק, כאן תתפסו סטייה ביניהם.

ערבות פרמטר הזהות, הפכה לניתנת לבדיקה

אם המהדר אי פעם היה צריך להסיר פרמטר מהסכימה של היכולת הזו כי הוא נקב בזהות של תושב, הלשונית הזו היא המקום שבו זה הופך לעובדה שאפשר לוודא במקום טענה שלוקחים באמון — כל שדה שהוסר מפורט, בכל עומק קינון שבו הוא נמצא. יכולת שמצהירה שדה זהות בחוזה שלה היא כשל אמיתי גם אם הכלי עצמו בטוח בכל מקרה (ההסרה בלתי מותנית): הלשונית מציגה אותו כבאנר משלו, מעל כל אבחנה אחרת, כי זה ממצא אבטחה, לא איכות.

שגיאות חוסמות; אזהרות משתחררות

אבחנות מאותו הידור מגיעות בשתי חומרות שבאמת אומרות דברים שונים: שגיאה אומרת ששום דבר לא נכתב ופרסום מושבת לחלוטין; אזהרה אומרת שזה כן ייכתב, ושכדאי לקרוא בכל זאת — תקציר דליל מדי הוא הנפוץ ביותר. הפאנל גם מציין בבירור האם הכלי המהודר בכלל ניתן לפרסום, ממש לצד שמו.

טביעת האצבע היא מפתח המטמון שכל שכבה במורד הזרם סומכת עליו

זו SHA-256 על השם, התיאור והסכימה הקנונית. שתי עיריות שמציגות אותה טביעת אצבע באמת מריצות את אותו כלי בדיוק; טביעת אצבע שמשתנה בשמירה שאף אחד לא התכוון אליה היא בדיוק האות ששינה משהו שלא היה צריך.