שלוש הפאות של יכולת, ממסך העריכה

טופס עריכת היכולת מבקש שלושה דברים, והם מופרדים ויזואלית ומבנית בכוונה, כי הם עונים על שלוש שאלות שונות ומשתנים בלוחות זמנים שונים.

פאה 1 — סמנטיקה: מה שהמודל קורא

זה התקציר, "מתי להשתמש", "מתי לא להשתמש", וטקסט הבהרת דו-משמעות. זו הנדסת פרומפטים ששמורה כנתונים ולא כקוד, וניתנת לעריכה אמיתית גם אחרי הפרסום — תקציר שמטעה את המודל בשקט הוא פגם, ואחד שאפשר לתקן רק על ידי גזירת גרסה שלמה חדשה פשוט לעולם לא יתוקן.

פאה 2 — חוזה: מה מבקשים, מה מובטח בחזרה

זה קפוא ברגע שהיכולת מוצהרת לראשונה, ואין עורך חוזה נפרד במסך העדכון — בכוונה. כל פרומפט, בדיקת הערכה, זרימה, כלל ובלוק בפורטל שנכתב מול היכולת הזאת תלוי בצורה המדויקת הזאת. הזזתה מאוחר יותר שוברת בבת אחת כל מה שתלוי בה.

העורך עצמו הוא טבלה — שם שדה, סוג, חובה, תיאור — כי זו ההחלטה האמיתית שמחבר מקבל: מה התושב חייב למסור לנו, ומה אנחנו מבטיחים לענות בו. עמודת התיאור חשובה יותר משנראה: זה המשפט שהמודל קורא על הארגומנט הזה. עורך JSON Schema גולמי הוא לחיצה אחת משם לכל מה שהטבלה לא יכולה לבטא (אובייקט מקונן, oneOf, $ref), והוא נפתח אוטומטית אם הסכימה שלכם כבר משתמשת באחד מאלה.

מדיניות — הרצפה שכל קישור יורש

• הזדהות נדרשת (A0 עד A4) — קישור של עירייה יכול להעלות את זה, לעולם לא להוריד.
• רגישות / מחלקת מידע — מ-Public ועד SpecialCategory — קובעת שמירה, מטמון, ומי בצוות מותר לו אי פעם לראות את הערך.
• זכאות — בדיקה בשם אופציונלית מעבר להזדהות בלבד.
• TTL של מטמון ושדות מפתח מטמון — השאירו ריק, שום דבר כאן לא נשמר במטמון.
• דורש אישור וחלון אידמפוטנטיות — עבור יכולת כתיבה אלה לא מתגים שאתם בוחרים; המצרף כופה אישור, והטופס אומר זאת במקום להעמיד פנים שזה אופציונלי.