טפסים בשם משלהם מול שלב טופס בתוך זרימה

שני דברים שונים חולקים את המילה "טופס" בקו סטודיו, ובלבול ביניהם עולה לכם או בטופס שאיש לא ימצא, או בזרימה שעושה יותר עבודה משצריך. שלב טופס בתוך זרימה (מכוסה במדריך נפרד) חי בתוך מסלול שיחה ספציפי אחד — תושב מגיע אליו רק על ידי מעבר באותה זרימה. טופס תושב עצמאי בשם משלו הוא אובייקט משלו עם slug משלו, שהעוזר יכול לגלות ישירות ממה שמישהו הקליד, בלי צורך בזרימה כלל.

איך העוזר מוצא אותו

היכולת לגלות טופס בשם משלו היא תיאור קצר שנכתב בניסוח של התושב עצמו — "לדווח על אירוע בטיחות שכלל ילד בבית ספר עירוני", לא "טופס קליטת אירוע חינוכי גרסה 2". ההתאמה נעשית לפי דמיון הטמעה לניסוח שתושב באמת מקליד, מה שאומר שטקסט בניסוח של עובד לא ינחת במקום שבו נוחתת המשפט של התושב עצמו.

השאירו את הגילוי כבוי והטופס בלתי נראה לחיפוש של העוזר עצמו — וזה בדיוק נכון לטופס שמיועד להגיע אליו רק מתוך זרימה.

בנייתו: זהות, שדות, תצוגה מקדימה אמיתית

שלושה חלונות, לפי סדר העבודה: זהות הטופס, שדותיו — כל אחד עם התנאים, האימות שלו, ובמקום הצורך אפשרויות שנשלפות בזמן אמת מקריאת יכולת — ותצוגה מקדימה שמריצה את אותו מנוע הערכה שהווידג'ט הפונה לתושב באמת משתמש בו, לא קירוב שלו.

מה תושב קורא כשהוא סיים

נוסח התוצאה אופציונלי; השאירו אותו לא מוגדר וייעשה שימוש בנוסח של הפלטפורמה. הגדירו אותו, וכל ערך יגיע מהפלט המוקלד של יכולת ההגשה, לפי שם שדה — כך שערך שהיכולת לא החזירה משמיט את כל השורה במקום לשלוח תווית עם כלום אחריה. דרישת התחברות באמצע ההגשה לא מקבלת תיבת תוצאה כלל, כי לבקש ממישהו להוכיח מי הוא ולהגיש מחדש אינה סיום.

הפרסום הוא דגל, לא נסיעה שנייה

שמירה ופרסום הם אותה קריאה, במרחק דגל אחד. טיוטה נשארת בלתי נראית לכל נתיב שיכול להגיע אליה, כך שטופס שנשאר בנוי חלקית בין לילה לא יכול לדלוף לתוך שיחה חיה.