בניית כלל הזכאות הראשון שלכם
טבלת החלטה שהצוות שלכם עורך ישירות — ארבע תצוגות של מסמך אחד, וניתוח שרץ ברציפות ולא בכפתור שצריך לזכור ללחוץ עליו.
כלל בקו עונה על שאלה ספציפית ובעלת שם — "האם התושב הזה זכאי להנחת אחים," ולא טריגר כללי — והוא נשמר כטבלת החלטה אמיתית וטיפוסית שהצוות שלכם עורך ישירות. שום דבר בה אינו קוד שנוצר, ושום דבר בעריכתה לא דורש כתיבת קוד.
מסמך אחד, ארבע תצוגות
מה שאתם רואים על המסך — טבלה דמוית גיליון, דיאגרמת זרימה, טקסט פשוט, או סדנת העבודה — הוא הטלה (projection) של אותו סט כללים בדיוק שמתחתיו. ערכו תא בטבלה ותצוגת הזרימה תשקף זאת ברינדור הבא; אין עותק נפרד לשמור מסונכרן, כי אין בכלל עותק שני.
- טבלה — הדרך הישירה ביותר לבנות רוב הכללים: שורה אחת לכל כלל, עמודה אחת לכל עובדה שהוא בודק, והתוצאה שהוא מפיק.
- זרימה וטקסט — לקריאה בלבד, שימושיות לסקירת מה שבניתם.
- סדנת עבודה — שם שולחים את הטיוטה להערכה מול קלטים אמיתיים או היפותטיים.
ניתוח רץ תוך כדי הקלדה, לא כשנזכרים לבדוק
כל הקשת מקש מריצה מחדש ניתוח על הטיוטה. אם סידור מחדש של שני כללים יגרום לאחד להצל בשקט על השני, זה מוצג מיד, כשהיד שלכם עדיין על הבקרה שגרמה לזה — לא מתגלה מאוחר יותר כשתושב מקבל תשובה שאף אחד לא ציפה לה.
השתמשו בפאנל שפה-פשוטה ליד כלל כשאתם לא בטוחים שהוא אומר מה שהתכוונתם. הוא מנסח מחדש את השורה כמשפט, וזו לרוב הדרך המהירה ביותר לתפוס תנאי שנכון טכנית אבל לא מה שהתכוונתם אליו.
בניית הטבלה
- הוסיפו שורת כלל, ותנו שם לעמודות העובדה שהוא תלוי בהן (גיל, מספר רישומים, מה שההחלטה בפועל תלויה בו).
- מלאו את התנאי לכל עובדה, ואת התוצאה שהשורה מפיקה כשכל התנאים מתקיימים.
- קבעו עדיפות היכן ששני כללים יכולים להתאים לאותו קלט — המהדר מסדר תנאים מהזול ליקר אוטומטית, אבל איזה כלל מנצח כששניים חלים הוא משהו שאתם מחליטים, לא משהו שמוסק.
כלל מחזיר החלטה. הוא לעולם לא שולח משהו בעצמו — האורקסטרטור מיישם את האפקט, וזה מה ששומר על הסכמה, שעות שקט, אישור וביקורת בנתיב גם עבור החלטה שהתקבלה על ידי טבלה ולא על ידי קוד.
ברגע שהטבלה נראית נכון, עברו למדריך הבדיקה לפני פרסום — שמירה היא ללא תנאי, אבל פרסום הוא היכן שהשערים נמצאים.