קטלוג העובדות הפלטפורמתי: מה מותר לתנאי כלל לקרוא

עובדה היא ערך בעל שם שתנאי כלל רשאי לקרוא — resident.age, למשל — והיא נתוני קטלוג ולא תצורת עירייה, כי עובדה חייבת להיות אותו דבר בכל מקום שבו קוראים אותה. לכן רישום עובדה חדשה דורש rules.catalogue.administer, רף גבוה משמעותית מ-rules.ruleset.author, שמאפשר רק לחבר סט כללים כנגד עובדה שהקטלוג כבר מגדיר.

מה מצהירים כשרושמים אחת

שם, סוג ערך (מספר שלם, מספר, בוליאני, טקסט, תאריך או חותמת זמן), האם הוא ניתן לערך ריק, ומחלקת עלות — Local, Cached או Remote. מחלקת העלות היא לא קוסמטית: מנוע הכללים של CLAUDE.md מהדר את התנאים של כל כלל מהזול ביותר לראשון, בדיוק כדי שבדיקה מקומית וחינמית תוכל לפסול כלל לפני שבדיקה מרוחקת ויקרה בכלל רצה, והסידור הזה עובד רק אם כל עובדה מצהירה ביושר על המחלקה שהיא באמת נמצאת בה.

עובדות יתומות, ולמה בדיקה היא לחיצה נוספת במכוון

שום דבר בפלטפורמה הזו לא נכשל אם רושמים עובדה ואף נקודת החלטה לא מפנה אליה בסכימת הקלט שלה. זה כשל אמיתי ושקט: עובדה שיושבת בקטלוג ושום דבר לא קורא אותה היא מאמץ עיצוב בלי צרכן. כל שורה נושאת כפתור "בדוק הפניות" במקום ספירה גלויה תמיד עבור כל עובדה בבת אחת, כי הבדיקה שהשרת מריץ מאחורי הקלעים — decisionPointCountReferencingFact — היא סריקת מחרוזת על פני כל נקודת החלטה, לא חיפוש אינדקס חינמי. אתם משלמים את העלות הזו רק עבור העובדה שבאמת מסקרנת אתכם, כשהיא באמת מסקרנת אתכם.

למה זה חי תחת הקטלוג, לא תחת עיצוב כללים

קטלוג העובדות יושב ב-/catalogue/facts, לצד יומן הביקורת והענקות הרישיון — אותה צורה בדיוק כמו שני המסכים האלה: פלטפורמתי, ללא רשומת אב לבחירה, עמוד אחד ברוחב מלא. נקודת החלטה נכתבת על ידי עירייה ומגורסת; העובדות שהיא רשאית לקרוא מהן אינן, מאותה סיבה שהחוזה של יכולת גם הוא לא נכתב על ידי עירייה — אוצר מילים משותף הוא מה שמאפשר לארבעים סטי כללים שונים, שנכתבו על ידי ארבעים רשמים שונים, כולם להתכוון לאותו דבר כשהם אומרים resident.age.