קביעת מדיניות התשובה והביסוס בשליפה

כל ערך במסך הזה היה פעם משתנה סביבה קשיח, ממופתח לפי מזהה דייר, שאף אחד לא יכול היה לראות את המצב האפקטיבי שלו. עכשיו אלה שורות שמפעיל קורא וכותב ישירות — וכל שורה אומרת לא רק מה מוגדר, אלא מה באמת רץ.

1. פתחו עירייה ← מדיניות תשובה

תמצאו שלוש חלוניות: מענה (עוזר), ביסוס (ידע), ומטמון תשובות — שני שירותי צד שרת שונים והרשאות שונות, בלשונית אחת, כי אלה שיחה אחת על איך העיר שלכם עונה.

2. קראו את הערך והשכבה האפקטיביים לפני שנוגעים בכלום

כל שורה מציגה את הערך שהעוזר שלכם משתמש בו כרגע בפועל, ואם הוא הגיע מברירת המחדל של הפלטפורמה או מהדריסה של הדייר שלכם. השארת שדה ריק פירושה "ירש את ברירת המחדל של הפלטפורמה" — זה לא זהה לקביעת ערך שבמקרה תואם לברירת המחדל.

3. בחרו אופן מענה במכוון

CoverageGated עונה רק כשהשליפה עוברת סף כיסוי; ContextRead קורא עומק קבוע של הקשר ללא תלות בכך. אם הגדרתם עומק או סף ביטחון בזמן שאופן המענה הוא CoverageGated, המסך מזהיר שהשדות האלה כרגע חסרי השפעה — המצב המטעה ביותר שהתצורה הזו יכולה להיות בו הוא להיראות מוגדרת בזמן שהיא מתנהגת כאילו לא.

4. כווננו ביסוס רק אם באמת מדדתם נסיגה

מאגר המועמדים לדירוג מחדש, סף המונח הייחודי, ובדיקת הלכידות של הגוף הם מתגי כיול, לא הגדרות יומיומיות — לכן הם דורשים assistant.answer-policy.manage או knowledge.retrieval.manage, המוצעים רק למנהל דייר או מנהל פלטפורמה, לעולם לא לתפקיד עורך כללי.

5. מטמון התשובות הוא מנוף נפרד: האם אותה שאלה נשאלת פעמיים

מתחת לביסוס, חלונית מטמון התשובות מציגה מספרי כניסות, פגיעות ועוגנים אמיתיים — לא רק הגדרות — כך שתוכלו להבחין בין מטמון ריק עם התכונה מופעלת לבין מטמון מלא שאף פעם לא באמת נפגע.