כלל שני האנשים שמאחורי כל תשובה שתושב יכול לראות

דפי האינטרנט של עירייה משתנים כל הזמן — שעות פתיחה, טבלאות אגרות, טפסים. אם עוזר היה קורא את הדפים האלה ישר לתוך תשובה חיה, שגיאת הקלדה או דף לא מעודכן היו מגיעים לתושב בדיוק כפי שהם, בלי אף אחד באמצע.

הכלל

בקו, סריקה מתוזמנת של מקור יכולה להפיק רק טיוטה. היא אף פעם לא מתפרסמת מעצמה. אדם בעל שם במחלקה האחראית צריך להגיש את הטיוטה, ואדם אחר ושונה צריך לאשר אותה, לפני שהעוזר מורשה להקריא אותה לתושב.

אותו כלל, בשימוש חוזר

זה לא מקרה מיוחד שהומצא בשביל תוכן ידע — זה בדיוק אותו משמעת של שני אנשים שהפלטפורמה כבר מיישמת על פרסום כלל ארנונה או טבלת החלטה: כותב אחד, מאשר נפרד אחד, בכל פעם שמשהו שתושב יכול לראות עומד להשתנות.

מה תושב באמת מקבל

עד שתשובה מגיעה לתושב, אפשר לעקוב אחריה עד למאמר מאושר ספציפי, שנכתב ונבדק על ידי שני אנשים בעלי שם בעירייה — לא לכל מה שסריקה קלטה במקרה באותו בוקר.

למה זה מחמיר יותר ממה שזה נשמע

עוזר שעונה ישר מסריקה טרייה מהיר יותר להקים, והרבה יותר קל לטעות בו בעדינות — דף שנכתב מחדש באמצע עריכה, דף פרסומי שמתבלבל עם דף מדיניות. כלל שני האנשים עולה עיכוב קצר בין שינוי במקור לשינוי בתשובה. הוא קונה את הערבות היחידה שבאמת חשובה: שום דבר לא מגיע לתושב בלי שאדם בעירייה קרא אותו קודם.