למה חלק מהתשובות דורשות הזדהות, וחלק לא

לא כל שאלה צריכה לדעת מי שואל. "מתי אתם סוגרים היום?" לא צריכה. "מה היתרה שלי?" כן. התייחסות לכל שאלה באותו אופן — תמיד לדרוש הזדהות, או אף פעם לא לדרוש — טועה באחד מהשניים האלה.

חמש רמות, רצפה מוצהרת אחת לכל יכולת

קו פותר זהות דרך חמש רמות הזדהות: אנונימי, מאומת-ערוץ, מזוהה, בעל-זכאות-מוכחת וחזק. כל יכולת מצהירה על הרמה המינימלית שהתשובה שלה דורשת, וכריכה ספציפית של אותה יכולת יכולה להעלות את הדרישה עוד — אבל אף פעם לא להוריד אותה מתחת לרצפה של היכולת עצמה.

אף פעם לא מסופקת על ידי הפונה

ההזדהות נפתרת מהסשן ומהטוקן, בצד השרת — אותו כלל שחל על זהות באופן כללי: יכולת שצריכה לדעת מי שואל אין לה שדה קלט למזהה בכלל. הפונה לא יכול פשוט לטעון לרמת הזדהות גבוהה יותר, בדיוק כמו שהוא לא יכול לטעון לזהות של מישהו אחר.

מה תושב בעצם חווה

שאלה ציבורית נענית מיד. שאלה אישית פותחת הזדהות פעם אחת בדיוק, בנקודה שבה היא באמת נחוצה — לא מראש, ולא מדולגת.

התקן שזה ממופה אליו

זה לא מושג ייחודי לקו: הזדהות נישאת כתביעת acr של OIDC, והעלאת רמה היא אישור-מחדש רגיל של OIDC עם acr_values, לא פרוטוקול מותאם אישית שהומצא לפלטפורמה הזאת.