באילו שפות אתם מפרסמים תוכן
הפעלת שפה מול תושבים היא לא מתג חינמי — היא חשבון תרגום חוזר, והמסך מציג לכם את המספר לפני שאתם מתחייבים.
באילו שפות העוזר שלכם בפועל עונה לתושבים הייתה פעם שאלה שרק מיגרציית מסד נתונים יכלה לשנות. עכשיו זה מסך — והמסך בנוי סביב אזהרה אחת שהוא מוודא שתראו לפני שתלחצו.
הפעלת שפה עולה כסף, בכל פעם
הפעלת שפה חדשה לא רק חושפת עמודה. כל מאמר שהארגון שלכם כבר מחזיק בשפת הכתיבה שלו הופך למועמד לתרגום לשפה החדשה — קריאת מודל אחת לכל מאמר. העורך מציג את המספר הזה לפני המתג, וההודעה חוזרת עליו שוב, כי זו החלטת תקציב חוזרת שמחופשת כמתג.
העלות היא ספירת המאמרים בשפת ברירת המחדל שלכם, לא בשפה שאתם מפעילים — שפה חדשה לגמרי תמיד מתחילה באפס מאמרים משלה, והצגת המספר הזה הייתה המשפט השגוי ביותר בביטחון שהמסך יכול היה לומר.
שני דברים ששפת ברירת המחדל אף פעם לא יכולה לעשות
- היא לא יכולה להיות מושבתת. תושבים בלי העדפת שפה מוצהרת חייבים להיות ניתנים למענה במשהו, אז המתג לכבות את ברירת המחדל לא מוצע בכלל — לא אפור, פשוט נעדר, עם הסיבה במקומו.
- היא לא יכולה להפסיק להיות ברירת מחדל בלי מחליף. קידום שפה אחרת לברירת מחדל הוא פעולה בשם, שאומרת איזו שפה היא מדחיקה, ולא תיבת סימון שכל אחד יכול לנקות בטעות.
השבתה אף פעם לא מוחקת
כבו שפה וכל מאמר שכבר אושר בה נשאר ניתן לאחזור בדיוק כמו קודם. מחיקת המאמרים הייתה הופכת "הפסקנו לתרגם באופן פעיל לשפה הזאת" ל"תושבים שקוראים בשפה הזאת הפסיקו לקבל מענה בכלל" — החלטה הרבה יותר גדולה מזו שהמתג מייצג, אז המסך אף פעם לא עושה אותה במקומכם. השורה מציגה את מספר המאמרים בגלל זה בדיוק: המשפט כן רק לצד המספר שהוא מדבר עליו.
מספר המאמרים לצד כל שפה מקשר ישירות לרשימת המאמרים המסוננת אליה — הדרך המהירה ביותר לראות בדיוק מה על הפרק לפני שאתם משביתים משהו.
לקוד השפה יש צורה, והוא נבדק
תג של שפה חדשה חייב להיות קוד BCP-47 אמיתי (he, ar, am) — הקלדת המילה בעברית או באנגלית במקום נדחית עם הסיבה מוצגת בשדה עצמו, לא אחרי שמירה כושלת.